מרב הי,
יום העצמאות עבר חלף וגם השבת כבר בשעותיה האחרונות. השבוע עבר ומפנה מקומו לשבוע חדש.
מקווה לפתוח את השבוע שונה מהמקום והעמדה שהייתי בה עד כה.
אחרי כל כך הרבה מחזורי טיפול מצאתי את עצמי כמו מכונה: "עובדת על אוטומט".
שאלת אותי בפגישה האחרונה שלנו האם אני עדיין מדמיינת את עצמי בהריון, ובכלל האם אני רואה את עצמי כאימא ?
להגיד את האמת – אני מרגישה שהלכתי לאיבוד בתוך כל התהליך. איפה אני כאדם וכאישה חושבת ומרגישה, נהנית מהחיים מהדברים הכי פשוטים ובסיסיים ….
אני "נעלמתי לי כאדם" !
מחר אני אמורה להתחיל את השלב השני בתכנית הטיפולית שלנו, שלב משמעותי של ניקוי פוריות. בפגישה איתך הסברת כל כך בבהירות למה השלב הזה כל כך חשוב לפוריות ואיזו התקדמות משמעותית הוא ייתן לקידום התהליך שלנו.
אומר את האמת – אני רוצה אבל קשה לי להתחיל.
עלו לי כל כך הרבה "הסברים", שהם ממש תירוצים, למה כדאי לדחות: למשל השבוע אני מוזמנת לחתונה של חברה טובה שלי ומחשבות רבות עולות: מה יהיה אם אפילו היא כבר תלד ואני עוד לא אהיה אימא….
אחרי השיחה הטלפונית שלך אני מאמצת את הרעיון של הכתיבה והשיתוף כדי לחזור ולהתחבר לתהליך ולמטרה שלי: אני רוצה להיות בהריון.
דמעות עולות בעיני כשאני כותבת את המשפט הזה – אני באמת רוצה להיות אימא !.
אני מדמיינת איך אני מרגישה כשהתוצאה שאקבל תהיה חיובית ואני לא מבינה איך הלכתי לאיבוד?
לכן אני מפשילה שרוולים ובלי שום תירוצים מחר מתחילה את השלב השני.
אם זה בסדר מבחינתך אשלח עדכונים איך אני מתקדמת זה יעזור לי להתחייב מול עצמי.
אני מבקשת שתשתפי אנשים נוספים בתהליך שאני עוברת.
שבוע טוב פורה ומוצלח
ורד
