"אנחנו הולכים לסיבוב טיפולים אחרון ואם לא הולך אז עוברים לתרומת ביצית" …כך הסיפור שלי מתחיל, מספרת נעמה בת 42 שממש בהזדמנות האחרונה לפני תרומת הביצית, עשתה שינוי תזונתי מדהים וזכתה בהריון של תאומים שהיום כבר בני שנה. מתוך ראיון עם נעמה שפורסם במעריב (NRG).
"הבן הגדול שלי כבר הגיע לכיתה א' ומצאתי את עצמי אחרי 5 טיפולי הפרייה, לא בהריון, גוף מפוצץ בהורמונים ועם רק ביצית אחת בכל טיפול שלעיתים אפילו לא הופרתה". מספרת נעמה עם צער ודמעות בעיניים. "אחרי שהבן הגדול שלי נכנס לגן טרום חובה התחלנו לנסות להיכנס להריון ובגלל הגיל שלי כבר אחרי חצי שנה פנינו למרפאת פוריות. התחלנו בטיפולים על כל המשתמע: זריקות, הורמונים, מעקבים וסערות רגשיות ובקיצור "טירוף". כל מחזור טיפולים הייתי מגיעה למעקב זקיקים ושומעת את הטכנאית אומרת שיש זקיק אחד או שניים – זהו!! כל ההורמונים שאני מקבלת וזה הכול?? זאת הייתה צביטה בלב כל פעם מחדש. מסביבי לכולם חמש עשרה ביציות ואפילו אחת עם עשרים ורק אני "הזקנה" עם זקיק אחד…. הפרוטוקולים היו עמוסי הורמונים והרגשתי שהגוף שלי בוגד בי. אחרי הטיפול השלישי כבר הגיעה "השיחה" על אופציית של תרומת ביצית. קיבלתי סתירה בפנים. אני – תרומה ??? מה פתאום!!!. אחרי הטיפול החמישי כבר הרופא דיבר על נושא התרומה כהמשך הדרך שלנו. הרגשתי אבודה.
הרגשתי שעולמי חרב עלי והתכנסתי בתוך עצמי. דרך הבוסית המדהימה שלי בעבודה, שהייתה שותפה לכל מה שאני עוברת, הגעתי לקליניקה לפוריות טבעית של מרב גודוביץ. החלטתי שאני חייבת לשקם את הגוף שלי ולעשות את המקסימום שאני יכולה לשפר את הפוריות שלי. אני בתוך תוכי האמנתי שאני יכולה להיכנס להריון והייתי חייבת את זה לעצמי. לקחתי פסק זמן עשיתי שינוי תזונתי מדהים וגם ברמה הרגשתי שיקמתי את האמונה שלי בעצמי.
אני נעמה בת 42 "פדלאה אמיתית" שאוכלת שטויות מצאתי את עצמי בתוך התזונה ההורמונאלית. כן, אני נעמה העצלנית משקיעה בסלט, שייק ירוק ואפילו חוזרת לשחייה שפעם כל כך אהבתי. המילה הנכונה פה היא – התמסרתי. התמסרתי לגוף שלי, התמסרתי לפוריות שלי, התמסרתי לאופטימיות שלי…
הכיף הגדול שגם התוצאות לא אחרו לבוא. כבר תוך שלושה שבועות העייפות נעלמה. אני לא זוכרת מתי בדיוק אחרי הרגשתי שאני פורחת: מלאת חיונית ואנרגייה ואפילו חיובית בהרגשה. באמונה שלי אמרתי שאם הגוף מרגיש כך אני בטוחה שגם הפוריות שלי פורחת ומשגשגת עם התחושה הכללית של הגוף.
עם קצת רעדה וגם חשש חזרתי לרופא הפוריות שלי וסיפרתי לו מה עשיתי למען הגוף שלי והפוריות שלי. סיכמנו על סבב אחרון. התחלתי את הטיפול האחרון ורועדת ומנוסת כישלונות ואכזבות הגעתי למעקב זקיקים הראשון: 5 זקיקים גודל 12-16 בימין וארבעה זקיקים 11-17 בשמאל. אני נעמה "דלת הזקיקים" עם כזה שפע מטורף. ואוו!!!! כך התחיל הטיפול שלי ואני בעננים. החיוך לא ירד לי כל המשך החודש.
לשאיבה הגעתי מלאת אופטימיות ותיקווה. מתוך שפע הזקיקים היו 6 עוברים שארבעה מצויינים ושניים בינוניים. אני הייתי פשוט "מטורפת" מרוב אושר. הגעתי להחזרה ואני זוכרת את הרופא שפרגן על תגובת הגוף לטיפול ועל מה שעשיתי עבור הפוריות שלי.
את השבועיים הבאים, עברתי במריטת עצבים ובלעצבן את הבעל שלי ממש כל יום. אני גם מעריצה ומברכת על הבוסית שלי ובעצם את כל מי שסבל אותי בהמתנה המורטת לבדיקת הבטא.
באותו יום אני זוכרת הלכתי לבדיקת דם ופשוט הרגשתי שלא יכולה לעשות כלום: לא עבודה לא סידורים לא לדבר עם אף אחד אפילו לא עם אמא שלי. כאילו שהעולם נעצר והכול עומד וממתין לתוצאות בטא. התוצאות היו מדהימות אני זוכרת שלא הבנתי מה זה בטא אסטרונומי כזה וסימסתי לרופא שברך על הריון ובהמשך גם אישרנו הריון תאומים.
היום, ברוך השם, בית מלא עם תאומים בני שנה שמתחילים ללכת ועוד הגדול שכבר בכיתה ב' בית מלא ותוסס ואני אמא מאושרת עד השמים ומודה כל כך קודם כל לבורא עולם שברך אותי בשלוש מתנות נפלאות כל כך והפך אותי לאמא לשלושה ילדים בריאים.
