30% מהנשים מעל גיל 35 יזדקקו לטיפולי פוריות. ד"ר מיכה באום מכניס את ראשו למיטה החולה ומציע קשת פתרונות.
בעידן שלנו, נשים בשנות העשרים שלהן דואגות בעיקר להשכלה ולקריירה ולקידום, הרבה לפני שהן מתפנות לחשוב על משפחה וילדים. גיל הנישואין הממוצע גבוה היום בהרבה מגיל הנישואין של הורינו ושל סבינו. נתון זה הוא אחד מהגורמים העיקריים לעלייה הדרסטית במטופלי פוריות מדי שנה. במדינות מערביות וגם בישראל, נשים לא מעטות מתפנות להקים משפחה מעל גיל 35 ומתעלמות מהעובדה כי לטבע חוקים משלו. הן בונות את הקריירה וסומכות על הרפואה המודרנית שתבוא לעזרתן בנושא פוריות. לו היו מכירות את הסטטיסטיקות, ייתכן והיו חושבות שוב.
30% מהנשים מעל גיל 35 לא יצליחו להיכנס להריון ויאלצו לנסות שוב ושוב, במשך תקופה ארוכה שעלולה להתארך גם מעבר לשנה. לאחר שנה, הם "יתוייגו" כבעלות בעיות פריון. רובן יפנו לעזרה של טיפולים והפריות. מעל 100,000 נשים בארץ עוברות טיפולי פוריות, חלקם מאוד לא פשוטים. הזוגות נאלצים להקריב את איכות חייהם לתקופה מסויימת על מזבח הבאת ילד לעולם. הם חיים בחוסר ודאות, תחת לחץ פסיכולוגי וקיומי, משלמים ממיטב כספם על טיפולים שיסתכמו בסכומים לא מבוטלים.
טווח האפשרויות רחב, העדפה לטיפולים "רכים"
קיימים היום מגוון טיפולים העונים על מגוון בעיות של אי-פוריות, כאשר בכל טיפול יש כמובן לקחת בחשבון את הנתונים האישיים של כל מטופל או מטופלת (להזכירכם, גם גברים סובלים מבעיות פריון). קו הטיפול המרכזי, המנחה היום את הרופאים, נוטה לכיוון טיפולים "רכים" יותר – עם פחות זקיקים. למה הכוונה? בכל זקיק אמורה להיות ביצית פוטנציאלית לעובר. מטרתנו היום היא לא להגיע למצב של ריבוי זקיקים מלאי עוברים. ד"ר מיכה באום יפרוש כאן בפנינו את האפשרויות השונות העומדות בפני המטופלות.
מחזור טבעי והזרעה
האפשרות הראשונה היא מעקב טבעי אחרי הביוץ ותיזמון יחסים. לעיתים הבעיה בזרע. במקרים אלו, ניתן להציע השבחה והזרעה תוך כדי איתור הביוץ והזרקת הזרע סביב מועד הביוץ הטבעי. מאחר ולא ניתן פשוט לקחת את הזרע ולהזריקו ישירות לרחם, יש צורך "לנקות" אותו ובדרך גם משביחים ולמעשה "מייעלים" אותו. איך? לוקחים את התאים המובילים בתנועתיות ואז מזריקים אותם ישירות לחלל הרחם. משם הם אמורים להגיע לחצוצרה ולפגוש בביצית, להפרות אותה ומשם היא יורדת לחלל הרחם ומשתרשת. המעקב הטבעי כולל בדיקות דם ואולטרא סאונד.
השריית ביוץ
ישנם מקרים בהם נשים לא מבייצות או מבייצות באופן לא סדיר. ישנן גם נשים הסובלות מתת פוריות על רקע בלתי מוסבר. במקרים אלו נותנים איקקלומין (ikaclomin). תרופה ותיקה המצויה בשימוש מזה כ-50 שנה. תפקידה לחסום את הקולטנים בבלוטת יותרת המוח ובהיפותלמוס, ובדרך זו לגרום להפרשה מוגברת של ההורמון (FSH) האמור "לגייס" זקיקים מהשחלה. התרופה ניטלת דרך הפה בטבליות. היא יעילה ובטוחה יחסית, וזולה. תופעות לוואי: מתוקף היותה תרופה החוסמת קולטנים אסטרוגנים, היא משפיעה על מקומות נוספים בגוף, יכולה לגרום לכאבי בטן, בחילות, הפרעות בראיה, גלי חום, רגישות בשדיים ועוד.
גונאל F ופיורגון – אלה הן תרופות לנשים שלא מבייצות ושנכשלו בטיפול באיקקלומין, לנשים שיש צורך להגביר אצלן את הביוץ בכדי להתגבר על בעיית זרע, או לנשים שסובלות מתת פוריות על רקע בלתי מוסבר. מדובר בתרופות המיוצרות בהנדסה גנטית והמכילות את הורמון ה-FSH. אופן ההכנה מבטיח שהתרופה לא מכילה חומרים ביולוגיים או חומרים מסוכנים אחרים. היא ניתנת בהזרקה עצמית, באמצעות עט נוח, בטיחותי וקל לתפעול, כשהזריקה היא בדרך כלל באזור הבטן. המינון ניתן בהתאם לגיל האישה, למשקלה ולתגובה השחלתית שלה, במידה ועברה טיפול בעבר. במהלך המעקב, המטופלת מקבלת הנחיות כיצד להזריק ובאיזה מינון עד לקבלת זקיקים בשלים לפני הביוץ. יעילות: התרופות יעילות ומעלות את הסיכוי להריון – כ-25% סיכוי להרות בכל מחזור טיפול. שני המוצרים הינם מזרקי עט כאשר גונאל F מוכן מראש להזרקה וכולל מספר מנות, בעוד פיורגון דורשת החלפת "מחסנית".
תופעות לוואי: כתוצאה מהטיפול יכולות לבייץ בו זמנית מספר ביציות, מה שמעלה את הסיכוי להריון מרובה עוברים או לגירוי יתר שחלתי, שמתבטא בנפיחות של הבטן, שחלות מוגדלות ועוד.
תכשירים ממקור שתן – "מנוגון", "מנופור" או "ברוול". התרופות הוותיקות האלו ניתנות באותן נסיבות בהן ניתנות התרופות בסעיף 3, הפעם במזרק ובאמפולות. ההורמונים שבתרופות מופקים משתן של נשים בגיל הבלות. המנופור, מיוצר בטכנולוגיה קצת יותר מתקדמת – כביכול מזוקק יותר מחומרים ביולוגיים (חלבוני שתן לא מזוהים), העשויים לגרום לתופעות לוואי. התרופה מגיעה באבקה שיש למהול בנוזל.
תופעות לוואי: הזריקות מעלות את הסיכוי להריון מרובה עוברים ולגירוי יתר שחלתי. יעילות: כ-25% סיכוי להרות בכל מחזור טיפול. לעיתים אצל נשים שתגובתם לגונאל F או לפיורגון לא היתה מיטבית – מוסיפים להן מנוגון, שמכיל מרכיב הורמונלי נוסף.
לובריס – תרופת הורמון LH שמיוצרת בהנדסה גנטית (כמו גונאל F ופיורגון). אם משלבים תרופות המכילות FSH יחד עם "לובריס", ניתן ליצור שימוש דומה לזה שמכיל "מנוגון".
הפרייה חוץ גופית
בנשים אשר נמצאה בהן חסימת חצוצרה דו צדדית (פאקטור מכאני), זוגות שאצל בן הזוג נמצאה בעיית זרע, יש לטפל בהפריה חוץ גופית. טיפול זה מיועד גם לזוגות אשר כשלו בטיפולי השריית ביוץ או לזוגות הסובלים מתת פוריות על רקע בלתי מוסבר. בטכניקה זו נשאבת הביצית ישירות מהשחלה ומועברת למפגש עם הזרע במעבדה, כאשר ניתן לאפשר להזרעה לקרות באופן טבעי או להזריק זרע בודד ישירות לביצית. לאחר קבלת ביצית מופרית היא מוחזרת לרחם האישה.
במהלך טיפולי הפריה חוץ גופית נהוג להשתמש בתכשירים למניעת ביוץ. תרופות ל"דיכוי", מונעות (או "מדכאות") את הביוץ העצמוני:
"צטרוטייד" או "אורגלוטרן" מיוצרות מהנדסה גנטית וניתנות תוך כדי טיפול של גיוס זקיקים, בכדי למנוע ביוץ מוגדר.
דקפפטיל ניתן בצורות שונות, החל מזריקה ועד תרסיס לאף. מונע שחרור של הורמון המעורר את בלוטת יתר המוח, שמפרישה הורמוני FSH ו-LH. לאחר שמושג הדיכוי, ניתן לייצר ביוץ באמצעות תכשירים חיצוניים.
בכל הטיפולים של השריית ביוץ או בהפרייה חוץ גופית נהוג להשתמש בתכשירים לגרימת ביוץ הניתנים לקראת סוף הטיפול, עת הזקיקים הגיעו לגודל המעיד על בשלות.
תרופות לגרימת ביוץ
"אוביטרל" ו"פרגניל" הן תרופות שמכילות את הורמון ההריון. התרופות משמשות לגרימת ביוץ במסגרת טיפולי פריון והפריה חוץ גופית. הפרגניל מקורו בשתן של נשים הרות והאוביטרל מיוצר בהנדסה גנטית. למעשה מתן אחד מהתכשירים האלה מחקה את השחרור של LH באופן טבעי בגוף האישה, 36 שעות לפני הביוץ.
טכניקות נוספות המסייעות בתהליך ההפריה:
הנצה – יצירת פתח קטן במעטפת העובר באמצעות מכשיר לייזר, תמיסה כימית או באופן מכאני על ידי הביולוג. פתח זה אמור לאפשר יציאה קלה יותר של העובר מתוך המעטפת המקיפה אותו לקראת השרשתו בחלל הרחם.
Zift – החזרת הביציות המופרות ביממה הראשונה לאחר שאיבתן, ישירות אל החצוצרות. נהוג להשתמש בטכניקה זו רק לאחר כשלונות חוזרים בתהליך הפריה חוץ גופית, במהלכן הוחזרו פעמים רבות עוברים לחלל הרחם, כמו גם במקרים של עוברים בדרגת איכות נמוכה.
טכניקות חדשות בתחום הפוריות
שימור פוריות – בנשים אשר התגלתה אצלן מחלה ממארת או מחלות מורכבות אחרות ואשר עלייהן לעבור טיפולים שעלולים לפגוע בתפקוד השחלתי, וכן בנשים שהחליטו לדחות הריון על מנת לקדם קריירה, ניתן להציע שימור פוריות. השימור כולל שאיבת ביציות (אם או בלי טיפול הורמונלי) והקפאת הביציות עד למועד שבו האישה תוכל להרות. מדובר בטיפול נסיוני, אשר התקדם רבות בשנים האחרונות בזכות טכניקות מתקדמות של הקפאה.
הבשלה חוץ גופית של ביציות (IVM) – תהליך הדומה בבסיסו להפריה חוץ גופית, אך שונה בכך שהביציות נשאבות מתוך זקיקים קטנים ועוברות תהליך הבשלה מחוץ לגוף, כלומר במעבדה. טיפולים אלו ניתן לבצע ללא טיפול תרופתי הורמונלי כלל או עם מינונים נמוכים של הורמונים.
בדיקת זרע – לעיתים הבדיקה יכולה להיות תקינה והזרע עדיין לא משיג הפריות. טכנולוגיה חדשה מאפשרת לבדוק שבריDNA בתאי הזרע ובמקרים מיוחדים להפנות את המטופלים באופן ישיר לביצוע הפריה חוץ גופית בשילוב ICSI.
PGD/PGD אבחון טרום השרשתי / טרום הריוני. זוגות הסובלים ממחלות גנטיות או אחרות יכולים לבדוק את העובר בטרם יוחזר לרחם ולוודא שאינו נושא את המחלות האלה.
אין לשיטה הזו יתרון בהתגברות על כשלונות חוזרים של הריון.
