השרשה ורירית רחם דקה: ההיריון של דפנה

לפני שנתיים, למרות הספקות והחששות, עברה דפנה טיפול ראשון אצל מרב גודוביץ, מומחית לתהליכי פריון, וילדה במזל טוב את עמיר. עכשיו היא חוזרת מלאת ביטחון לסיבוב נוסף כדי להרחיב את המשפחה

"שיחת הטלפון מדפנה הייתה אחת המשמחות שקיבלתי באותו הבוקר", מספרת מרב גודוביץ, נטורופטית המתמחה בפריון, "היא ביקשה שניכנס לסדרת טיפולים חדשה, שתכין אותה להריון השני שלה. הגיע הזמן, היא אמרה, שלעמיר, שנולד לפני כשנתיים, יהיו אח או אחות".

"דפנה הגיעה אלי לפני כשנתיים, בדקה ה-90 ממש, לפני עוד טיפול הפריה עם הרופא שלה", משחזרת מרב, "היו שם שתי בעיות עיקריות – זרע ברמה נמוכה של בעלה, עם תאים כשירים בודדים ובנוסף רירית רחם דקה מאוד, בעקבות פרוצדורה רפואית שעברה בעבר. עד לשלב השאיבה הכל היה תקין אך לא תמיד הייתה החזרה, ובמקרים שהיתה החזרה, אך לא השרשה, כיוון שרירית הרחם דקה. בעובי 4 לערך. דפנה שמעה עלי באחד מחדרי ההמתנה הרבים בהם בילתה, מחברה שכבר עזרתי לה להיכנס להריון בעבר והחליטה שמה יכול להיות, ננסה. היא באה אלי על סף יאוש, כיוון שכל הכישלונות שלה להיכנס להריון היו כל כך דומים, ולדבריה היא הרגישה בכל פעם מחדש כאילו היא מנסה לעבור את אותו קיר גבוה ולא מצליחה, כי הנתונים לא משתנים. התחלנו טיפול במהירות ועד להחזרה הקרובה כבר הייתה הרירית בעובי 6.5, שזה כבר הראה על התקדמות משמעותית, אפילו על גבול הרצוי. לא ידעתי אם נצליח להשפיע כבר על הטיפול הזה, אבל הייתי בטוחה שאם נמשיך כך נגיע במצב הרבה יותר טוב לטיפול הבא".

שמחת הבטא החיובי

דפנה עצמה לא ידעה אם תצליח הפעם להעלים את הקיר המתסכל. "דווקא הרופא היה אופטימי", מספרת דפנה, "הוא אמר – הגענו כבר לעובי יפה של הרירית, בואי נלך על זה. ובאמת אחרי זמן קצר קיבלתי תשובה של בטא-חיובי, שזה הסימן הראשון להשרשה וקליטה, ובעצם התחלה של הריון. אבל עדיין לא עיכלתי את התוצאה. מישהי אחרת אולי הייתה חוגגת, אבל אני התקשיתי להאמין שהנה זה קורה. נשארתי עם תחושה של חוסר ודאות. ההיריון המשיך להתפתח ואצלי התפתחו תחושות של מתח וחרדה, בעקבות הזיכרונות הרעים מכישלונות קודמים. נקודת השינוי הגיעה אחרי 12 שבועות, שזה בערך הזמן שמרבית הנשים שנכנסות להריון מספרות לסביבה המאוד קרובה. זה היה בארוחה משפחתית והחלטתי שהיום אני מספרת, אבל לא מתלהבת. כל בני המשפחה הבוגרים היו סביב השולחן ואמרתי שיש לי משהו להגיד להם. הם כבר ניחשו אבל חיכו שאגיד את זה בעצמי. אני זוכרת שרק שיתפתי אותם בעובדות, שהתרחשה השרשה ושהתהליך התחיל, אני אפילו לא זוכרת אם אמרתי את המילה הריון. הכל היה מהשכל ולא מהרגש, אבל הם לא חיכו הרבה. ההתרגשות סביב השולחן היתה כזו, שלא יכולתי להישאר אדישה. הם התייחסו אלי כאילו אני בהריון ואני נסחפתי עם כולם. בבת אחת השתחרר אצלי כל המתח. אני בהריון. כל הפחדים והחרדות התפוגגו ואחרי חצי שנה נולד עמיר".

מתחילים סיבוב שני 

גם מרב מתרגשת כשהיא נזכרת בסיפור הזה. "לא מזמן דפנה התקשרה אלי שוב", היא מספרת, "הפעם לא שמעתי בקול שלה ספקות או חרדות. היא סיפרה שהיא רוצה להיכנס להריון פעם נוספת. היא אמנם תזדקק גם הפעם לעזרה מהרופא המטפל, כי הבעיות הן גם באיכות הזרע ולא רק ברירית הרחם. אבל כל צורת הפניה שלה הפעם היתה כשל מי שכבר מאמינה בתהליך. אני אבוא אלייך כדי שנוכל לעבות מחדש את רירית הרחם, היא אמרה, כדי שנוכל להגיע שוב להשרשה כמה שיותר מהר. היא נשמעה בטוחה בעצמה, לא כמו לפני שנתיים, ותחושת הביטחון והאמונה שלה ביכולות של הגוף שלה ובטיפול שאנחנו עושות, נותנת לי תחושה שגם הפעם נצליח ולעמיר יהיו אח או אחות".

הטיפים של דפנה: 

האמונה בגוף שלי וביכולת שלו לשקם או לרפא את עצמו הייתה הבסיס שכל מה שעברתי ועוד יותר מזה האמונה שאני יכולה להשפיע ולעשות משהו בכדי לעזור לעצמי
שילוב של תזונה, ממש לא סלק,  אלא שינוי רחב וממוקד יותר
דיקור פעמים בחודש מתוזמן מול החודש הנשי
פעילות גופנית כל יום
הנשימות שהכי התחברתי עליהם כי מעבר להשרשה והרירית זה היה כיף ומרגיע במיוחד
ובשורה התחתונה פשוט התמסרתי ועשיתי כל מה שיכולתי בשביל לעזור לרחם שלי
שיהיה בהצלחה לכל אחת מכן בדרך להריון ולאימהות

מדפנה